שירי, (38) נשואה ואם לילד, שהייתה בנתק של כ-20 שנים מאביה, כותבת במהלך התהליך לחידוש קשר עם אביה:
הי אבי,
תודה על החיזוק והפרגון. התהליך מאוד משמעותי עבורי, אם כי לא קל לי. לא קל לי המפגש עם העבר המאוד טראומטי, ההווה שרווי בכאב ועם אבא שחווה הרבה סבל ומצוקה.
יחד עם זאת, אני כבר מרגישה שהפגישות משפיעות באופן מאוד חיובי – הן על היחסים עם אבא, והן בתוכי – לאט לאט אני מרגישה שבתוכי דברים מצליחים להתרווח קצת, להיות פחות דחוסים, פחות טעונים.
יש יותר שקט. במובן הזה, זו הזדמנות יקרה מפז להוציא דברים מולו שמעולם לא חשבתי שתהיה הזדמנות או אפשרות לכך – ועל כך אני מודה לך בכנות רבה, מכל הלב.
אין ספק שאני זוקפת זאת לזכותך, וליכולתך – המקצועית והאישית – להחזיק את המפגש ואת אבא באופן הזה, שמאפשר פתיחה כזו של העבר, והקשבה אמיתית (כזו שלא הייתה מעולם בחוויה שלי) מצד אבא.
הרבה תודה. זו מתנה.
מבחינת העתיד, אני מאוד אופטימית. אני מרגישה שקורים במפגשים דברים אמתיים המחוללים שינויים משמעותיים. נדמה לי שזה יוכל להוביל לקשר הרבה יותר משמעותי וחיובי וחם עם אבא.
אני רוצה להודות לך בכנות רבה על הנוכחות המקצועית והאישית שלך, על המושקעות הרגשית, על הלב, הנשמה והרגישות הגדולה. כיף להכיר מטפל ואדם כמוך!
בחום,
שירי
