עודד ורויטל הגיעו לפני כשלושה חודשים לתהליך ייעוץ זוגי, לאחר משבר בזוגיות כאשר אפשרות הגירושין עמדה כבר על הפרק. בביתם ארבעה ילדים: לרויטל שני ילדים (8,6) מנישואים קודמים, שני ילדים קטנים משותפים ורויטל בהריון עם הילד החמישי.
הבעיות שתוארו בפניה: ריבים קשים ותכופים, קושי בתקשורת זוגית ובשיתוף פעולה בתחומי החיים השונים, לרבות טיפול בילדים, התנהלות בבית, סיוע הדדי בעיסוקים העצמאית של שניהם, תיאום לוחות זמנים, העדר זמני איכות זוגיים, וחוסר שקיפות בהתנהלות הכלכלית.
כעבור 10 מפגשי ייעוץ זוגי עשינו סיכום ביניים ובני הזוג התבקשו לכתוב את מה שחוו לפני תחילת התהליך, תוך כדי תהליך הייעוץ, כיום- בסיום התהליך, ובמבט לעתיד. בני הזוג שיתפו את חוויית השינוי הדרמטי שהצליחו לעשות בתהליך בפרק זמן קצר יחסית ובמרבית תחומי חייהם, את שיקום האמון ביניהם, והיום – העתיד נראה להם משותף ואופטימי מאוד.
בני הזוג החליטו יחד לקחת סדרת מפגשים נוספת לביסוס ההישגים מתהליך הייעוץ הזוגי ולהגעה ליעדים נוספים, כגון: העצמת החברות והקרבה ביניהם ותכנון העתיד המשפחתי והכלכלי המשותף.
בני הזוג ציינו שישמחו לשתף בשיחה אישית את מי שיהיה מעונין.
עודד כותב:
הגענו במצב זוגי גרוע, רבנו הרבה ולא הצלחנו להקשיב אחד לשני. הרגשנו שזה הולך לכיוון לא טוב וחשבנו כבר על גירושין.
בתהליך ייעוץ זוגי עם אבי למדנו להכיר זה את זה טוב יותר, למדנו להקשיב אחד לשני, ולמדנו ליישם דברים שסיכמנו עליהם בפגישות. שנינו עשינו מאמצים ליישם אותם בדרך הכי טובה שאפשר.
פגישות הייעוץ עשו לנו טוב ואני שמח שעשינו אותן. הזוגיות שלנו עכשיו במצב טוב מאוד. ביומיום אנחנו מתקשרים יותר טוב מאשר בעבר, אנחנו קרובים יותר. אני מרגיש נאהב, מרגיש שיש עם מי לדבר ושיש מי שמקשיב ואני מאושר מאוד, יש לנו אהבה וזו ההרגשה הכי טובה שיכולה להיות.
אני מודה לרויטל על כך שהיא נפתחה מולי במפגשים, על שהיא מקשיבה ומקבלת את מי שאני. אני מודה לה גם על השינוי שהיא עשתה למען הזוגיות שלנו.
היום אני רואה לנו עתיד משותף. מכאן ברור לי שרק נמשיך הלאה ונתקדם, נלמד, נקשיב ונקפיד ליישם את מה שלמדנו בייעוץ. נבנה את החיים שלנו בדרך יותר טובה בשבילנו ובשביל הילדים.
רויטל כותבת:
הגענו לאבי לתהליך ייעוץ זוגי, במצב זוגי מאוד לא טוב, עם החלטה כמעט סופית להתגרש. היו בינינו פערי תקשורת גדולים באופן שלא הצלחנו לסיים שיחה או להתנהל במהלך היום בלי לריב.
היה לא נעים להיות בבית. הרגשתי במהלך היום שאני ממתינה שעות ארוכות שעודד יגיע מהעבודה אבל כשהגיע התחרטתי וחשבתי לעצמי שחבל שלא הגיע מאוחר יותר. הרגשתי צורך כל הזמן להיות דרוכה ועם האוזניים קשובות, כדי לבדוק האם הוא מדבר או מתנהג לא יפה לילדים הגדולים (שאינם שלו).
הרגשתי שאני לא יכולה לסמוך עליו גם אם הבטיח או אם סיכמנו משהו. עוד לפני שהגיע המועד לביצוע לא סמכתי עליו, הייתי מזכירה לו את הסיכום ובודקת שהוא בכיוון. הרגשתי מאוד לבד ושאין לי פרטנר. הרגשתי שעל מנת שהדברים יקרו, עלי לעשות אותם בעצמי.
בכל יום חלפה בראשי המחשבה על פרידה ובהמשך המחשבה התקבעה וניהלתי את היומיום שלי כאילו שאני כבר לבד, כמין הסתגלות למצב.
הרגשתי שאני הופכת לרויטל שאני לא אוהבת – עצבנית, מרירה, חסרת סבלנות, מתנשאת, יהירה, דורסנית, מקטינה ואלימה מילולית.
בשלב הזה פניתי לאבי כדי לבחון אפשרות לתהליך ייעוץ זוגי, מתוך אחריות לילדים שלי, אבל היה לי קשה להאמין שיחול שינוי משמעותי. עד עכשיו עברנו עם אבי עשר פגישות. בתהליך הייעוץ נפתחו אפשרויות חדשות. פתאום ראיתי שיש לנו מסוגלות לשוחח ולעבוד על דברים, ונוכחתי שהכל בעצם בר שינוי. אם בעבר לא ראיתי עתיד משותף עם עודד, תוך כדי התהליך התחלתי לחשוב על המשכיות הקשר.
בפגישות הייעוץ עם אבי עבדנו על התקשורת בינינו ועל זמני איכות זוגיים גם מחוץ לפגישות. פתאום הרגשתי שנעים לי לידו. למדנו לתקשר זה עם זו בדרך נעימה ומזמינה, סיכמנו על דרכי הפעולה ביום-יום להתנהלות מיטבית שלנו עם הילדים, הגענו לסיכומים על זמני איכות זוגי, על שיח משפחתי חיובי, על חיזוקים חיוביים זה לזה ולכל הילדים, עבדנו על הפערים בהתייחסותנו לילדים, שגרמו אצל חלקם לתחושות אפליה, הגענו להסכמות על שיתוף פעולה בשמירת סדר וניקיון בבית, על ניהול הזמן שלנו בצורה טובה ומתחשבת יותר, על התנהלות כלכלית בשקיפות הדדית, כדי לחדש את האמון בינינו ולהפחית את הלחץ והמתח.
בכל פעם שהגענו לפגישות הייעוץ אצל אבי, גם אם היה מתח ערב קודם או אפילו באותו הבוקר הוא התפוגג במהלך הפגישה ואחר כך בהמשך היום היה נפלא והסופ"ש היה רגוע.
היום הזוגיות שלנו במקום מעצים, מקדם, האווירה בבית הרבה יותר רגועה, נעימה גם לנו וגם לילדים. אני מרגישה הרבה יותר רגועה גם בעבודה, כי כל האווירה השתנתה. עודד הרבה יותר רגיש ואמפטי כלפיי. אני כבר לא חושבת על פרידה, אני רואה עתיד משותף וחושבת על תוכניות עתידיות יחד.
עכשיו אני מרגישה שיש לי פרטנר, חבר טוב. פתאום אני רואה בו את כל התכונות הטובות של נתינה, הקשבה, הכלה, אמפתיה, רצון לעזור. יש לי בו אמון מלא.
אני מודה לעודד על זה שהוא פתוח לדברים חדשים, פתוח ללמידה ולשינוי וזה לא מובן מאליו. אני מודה לו על ההקשבה ועל הקדשת זמן והשקעה בילדים הגדולים (שהוא לא אביהם הביולוגי) אבל בזכות התהליך שעברנו הוא הפך לרגיש אליהם, מכיל אותם מאוד ומשקיע בהם הרבה זמן איכות. אני מודה לו על זה שהוא לא הרים ידיים ואמר שהוא מוכן לעשות הכל כדי לשמור על הזוגיות הזו ככל שיידרש ואף הוכיח זאת.
בראיה לעתיד, אני רואה אותנו מתפתחים וגדלים יחד, מעצימים זה את זו מקצועית זוגית ומשפחתית. אני מרגישה שעם עודד השמיים הם הגבול. החלטנו יחד לקחת עוד סדרת מפגשי ייעוץ זוגי עם אבי כדי להשיג יעדים חשובים נוספים בקשר הזוגי שלנו.